מונחים יונגיאניים

ביאור מונחים

1.מונחים פסיכולוגיים – על פי תורת הנפש של יונג

אינדיבידואציה – תהליך ההתפתחות שבו היחיד חותר לקראת שלמותו ואחדות ניגודיו, לקראת הגשמת ייחודו ומימוש העצמי. תהליך זה הולך ומתעצם במחצית השנייה של החיים. יונג מזהה את האופוס האלכימי עם תהליך האינדיבידואציה. (ראו גם תיקון)
אינטרוברסיה – טיפוס אופי מופנם, המאופיין בהתייחסות לחיים דרך תכנים נפשיים סובייקטיביים (ר' גם אקסטרוברסיה).
אנדרוגיניות (או הרמפרודיטיות)- שילוב בין הגברי והנשי בנפש. זהה לנישואים הקדושים של הגברי והנשי בנפש.
אני – אגו. מרכז התודעה. התפתחות והתגבשות האני מתרחשים בעיקר בתחילת החיים.
אנימה – היסוד הנשי בנפש הגבר.
אנימוס – היסוד הגברי בנפש האישה.
אקסטרברסיה – טיפוס אופי מוחצן, המאופיין במיקוד ההתעניינות בעולם החיצון.
ארבעון – ארכיטיפ של הארבע. מסמל את השלמות הבסיסית שנוצרת מארבעה אלמנטים. למשל, אש, אדמה, אוויר ומים. וכן ארבע כנפות הארץ, ארבעת העולמות בקבלה, ארבעת השליחים ועוד.
ארוס - פרויד מתיחס לארוס כחיים-אהבה וכניגודו של טאנטוס-מוות. יונג מתיחס לארוס כיסוד נשי שעניינו ביחסים בין אישיים, שהוא ניגודו של לוגוס הגברי.
ארכיטיפ – הארכיטיפים הם אבני היסוד של הלא-מודע הקולקטיבי. הם מהווים תבניות יסוד של תפישה, דימוי, רגש, חשיבה, והם משותפים לאנושות כולה בכל הדורות. הם כעין אינסטינקטים נפשיים מולדים, בעלי קיום אובייקטיבי. יונג התייחס לארכיטיפים המרכזיים שהם: האב, האם, הילד, הזקן החכם, הלידה מחדש, הטריקסטר, הטרנספורמציה, הרוח, המוות, אלוהים. אבל למעשה הארכיטיפים מגלמים את כל הרפרטואר של החוויה האנושית. הארכיטיפים מתגלים בסמלים, שהם השפה שבה הלא-מודע מתוודע אל התודעה.
לא-מודע – חלק הנפש שאינו ברשות התודעה. חלקו הקטן הוא הלא-מודע האישי, שעליו דיבר פרויד, ובו שמורים הזיכרונות והחוויות הנשכחים והמודחקים, ובעיקר אלה שזכירתם גורמת כאב, אשמה, גינוי וסבל נפשי. חלקו הגדול של הלא-מודע הוא הלא-מודע הקולקטיבי.
לא מודע קולקטיבי – שכבת הנפש הקדומה, הכלל אנושית, אשר בה טמונים הארכיטיפים ודגמי המיתוס מעצבי הגורל, שהם סיפורים ארכיטיפיים. מתוך הלא-מודע הקולקטיבי בוקע האני של היחיד.
לוגוס – המלה בה נברא העולם לפי המיתוס. לוגוס הוא הרציו המזוהה עם הגברי והאוביקטיבי, בניגוד לארוס המזוהה עם הנשי.
ליבידו – אנרגיית החיים, שהיא אנרגיית האינסטינקטים, היצרים, הרגשות, העולם הרוחני והיצירתי כאחד. זאת לעומת הליבידו בהגדרתו של פרויד, שהוא האנרגיה המינית בלבד והמקור לשאר האנרגיות.
מודעות – המודעות היא פעולתה של התודעה ההכרתית-הרציונלית של היחיד, שמקיימת דיאלוג תודעתי עם העולם ודיאלוג של מודעות עצמית עם הלא-מודע .
מטריארכט – עידן שלטון האלות הגדולות באנושות, שליטת האם הגדולה ושליטת ארכיטיפ האם הגדולה בנפש היחיד.
סינכרוניות Syncronisity – בו-זמניות של צירופי מקרים, מהמציאות החיצונית, או מהמציאות החיצונית והפנימית כאחת, שאין ביניהם כל קשר סיבתי, אולם יש ביניהם קשר של משמעות.
עצמי – הארכיטיפ המסמל את כוליות הנפש, ומכיל את המודע והלא-מודע כאחד, ואת הדינמיקה והדיאלוג ביניהם, בשירות תהליך האינדיבידואציה. העצמי הוא מבנה ותהליך מתהווה כאחד, הוא גם ההיקף וגם המרכז המאחד של הנפש. הוא המקור והיעד של תהליך ההתפתחות. הוא הארכיטיפ של סדר, ארגון, ויסות עצמי, אינטגרציה, מירכוז, איחוד הניגודים ושלמות, ווסות תיקון וריפוי. כמו כן הוא הארכיטיפ של הניצוץ האלוהי בנפש אדם. הוא הארכיטיפ של דימוי האל בנפש והוא נקודת המפגש עם האלוהי-נצחי בנפש. העצמי קיים מראש ועם זאת מתהווה, ויעדו הוא תהליך האינדבידואציה המוליך אדם לממש את מודעותו ואת יחודו ומהותו במלואם, כך שהעצמי בבחינת השגחה פרטית שולח את האדם לממש את גורלו העצמי.
פטריארכט – עידן שליטת האלים הגדולים באנושות ושלטון ארכיטיפ הגברי והאב בנפש היחיד.
פיצוי – קומפנסציה. העצמי פועל כדי לתקן את העמדה החד-צדדית של התודעה ושולח מהלא-מודע את הידע הנחוץ כדי ליצור פיצוי משלים לתודעה. העצמי, באמצעות הלא-מודע ושפת החלום, פועל כתפקוד קומפנסטורי.
פרסונה – מסכה. מערך ההסתגלות לעולם החיצוני, שהוא המסכה המייצגת את האדם ומסתירה אותו כאחד. תפקידה לתווך בין האדם לסביבתו. הפרסונה מעוצבת מתפקידיו של האדם. האדם מוכר לסביבתו לפי הפרסונה שלו.
צל – החלק הנחות והבלתי מפותח של האישיות, וכולל בו בעיקר את התכונות הנחשבות שליליות. בגלל אי התאמתן לעמדות של התודעה, נוטה האני להכחיש את קיומן של איכויות הצל ולהדחיק אותן ללא-מודע, משם הן פועלות. תפקיד המודעות להעלות לתודעה את חלקי הצל, לשחרר את האנרגיות הטמונות בצל ולאפשר להן לעבור התמרה, בשירות ההתפתחות. הצל כולל גם את חלקי האני החיוביים שלא קיבלו רשות להתממש בגלל התייחסות שוללת של התודעה.
קומפלקס – תסביך. הקומפלקס הוא מערך מורכב של רגשות-מחשבות ותפישות שממוקדות סביב תוכן ארכיטיפי אחד. הוא בנוי מגרעין ארכיטיפי שסביבו מתקבצים תכנים חווייתיים שמקורם בהתנסות האישית של היחיד. למשל, 'קומפלקס אם', או 'תסביך אם', מורכב מהמפגש שבין האם הארכיטיפית לבין מכלול ההתנסויות עם האם האישית. כל קומפלקס, כמו כל ארכיטיפ, יכול להתבטא באיכויות חיוביות ושליליות.
תפקוד טרנסצנדנטי – התהליך של העלאת חמרים לא-מודעים לתודעה, שחרור הכוח האנרגטי שלהם, התמרתם לכוחות שפועלים בשירות השינוי, ההתפתחות והאינדיבידואציה. שלבי האלכימיה כולם, בעזרתו של מרקורי, מתארים את התפקוד הטרנסצנדנטי. חשוב לציין שהתפקוד הטרנצנדנטי אינו זהה עם הטרנסצנדנטי, שהוא הנשגב, האלוהי, שמעבר להכרה.

2. מונחים אלכימיים

אבן החכמים, אבן הפילוסופים, האבן, לפיס – היעד של התהליך והחיפוש האלכימי. סמלי העצמי המתהווה.
אוֹנוּס מוֹנדוּס – עולם אחדותי, שמבטא את העידן המיתולוגי אשר טרם נוצרה בו הפרדה בין חוץ ופנים, דמיון ומציאות, אני ולא אני. (ר' גם אנימה מונדי ופרטיסיפסיון מיסטיק.)
אוֹפוּס מאגנוּם – היצירה הגדולה, או המלאכה הגדולה. כך כינו האלכימאים את התהליך האלכימי כולו.
אוֹרוֹבוֹרוּס – הנחש המעגלי האוחז בזנבו, הבולע ומפרה, ממית ומחיה את עצמו. סמל קדום למחזוריות הקיום ולתהליכים מחזוריים, כשלב קדום שאין בו שינוי ותהליכי התפתחות.
אליקסיר – שיקוי מסתורי שגורם לשינוי האלכימי המיוחל.
אלכימיה - תורה ופרקטיקה עתיקה, קדם מדעית, שחוקרת את תהליכי החומרים ועוסקת בשינויים ההתפתחותיים בחומר ובנפש.
אנימה מוּנדי – נשמת העולם. תפיסה קדומה, ולפיה העולם אחדותי ובעל נשמה אחת. מכאן תפישת העולם האחדותי, המכונה אונוס מונדוס.
הגרייל – הגביע הקדוש, היעד של החיפוש האלכימי-הרוחני.
הֵרוֹגמיה – הרוס-גמוס. הנישואים הקדושים של המלך והמלכה. ארכיטיפ שמסמל את אחדות הניגודים של הנשי והגברי ושל שאר ניגודי הנפש
הרמס-מרקורי – האל היווני שהוא שליח האלים, מורה הדרך לנשמה. יוצר הדיאלוג בין האלים והאדם. שעוזר לגבורים המיתולוגיים במסע החיים המחייב השתנות. הרמס הוא ה'פסיכו- פומפ' - מורה הדרך של הנשמה. הוא הארכיטיפ של התיפקוד הטרנצנדנטי, שבשליחות העצמי מתווך בין שכבות הנפש, במגמה לאפשר השתנות ולממש את האינדבידואציה. הוא אל המאגיה, אל ההוצאה לאור של הלא-ידוע. אל הדרך, היצירה והפסיכותרפיה. הוא דמות חידתית פרדוקסלית. באלכימיה הוא מרקורי המאפשר את השתנות החמרים כדי למצוא את היסוד יקר הערך הנצחי של הנשמה, דהיינו העצמי. בפסיכוטרפיה דמותו מושלכת על המטפל.
הרמס טריסמגיסטוס – הרמס המשולש בגדולה. דמות מיתית, שמשלבת את הרמס היווני והאל המצרי תחות. נחשב לכותב הספרות ההרמטית מהמאות הראשונות לספירה, כתבים המשלבים פילוסופיה, מאגיה, אלכימיה, גנוסיס ואסטרולוגיה.
ווז הרמטיקוּם – המכל האלכימי, הסגור הרמטית, אשר בו מתרחש התהליך האלכימי. קרוי גם בשם ווסל.
טריקסטר – התעלולן החתרן הפיקח והערמומי שמתואר במיתוסים כבורא עולם וכמשרת הגבור. הוא פועל בדרכי רמיה יצירתית שעוקפת את ההתנגדות של התודעה וכך מאפשרת פריצת ידע חדש לתודעה האישית והחברתית. הוא מאפשר לצל לשרת את האינדבידואציה.
טרנספורמציה – תהליך השינוי האלכימי, תהליך התמרה, אשר בו החומר הנחות הופך לחומר נעלה.
יוּניקורן – חד-קרן. חיה אגדית, סוס לבן בעל קרן אחת. מסמל את אחדות הניגודים של זכר ונקבה, רוח וחומר.
לפיס – האבן האלכימית. יעד התהליך.
מרקוּרי – שמו הרומאי של האל הרמס. חומר הכספית. מסמל את החומר החשוב ביותר, הלא-נודע, יוצר השינויים.
ניגרדו – שלב של השחרת החומר. מסמל מוות, חשכה, רוע, סבל, אשמה ודיכאון.
סירקוּלציו – מחזוריות ספירלית של התהליך, כשהחזרה שוב ושוב על כל השלבים נועדה לחרוג מהקיים אל שינוי והתפתחות.
קוֹניוּנקציו – איחוד הניגודים כזיווג קדוש של הניגודים.
קוּוינט אסנס – התמצית החמישית. נקודת המרכז של אחדות הניגודים. הנקודה החמישית במרכז הארבעון והמנדלה.
קוּוסט – החיפוש הרוחני-אלכימי.

3. מונחים אחרים

אוקולטיזם – תורות הנסתר. ואלה כוללות את העיסוק הקדום, שקיים עד ימינו, בחיזוי עתידות, טארוט, אי-צ'ינג, אסטרולוגיה, אמונות בגלגול נשמות ובתקשור. תורות הנסתר עוסקות במסתורין, במה שנראה כמצוי למעלה מן הטבע ומעבר ללוגיקה הרציונלית, בתופעות גבול נפשיות, קוסמיות ומיסטיות, בפאראפסיכולוגיה ובמאגיה. תורות הנסתר מבוססות על תפישת אחדות העולם וסינכרוניות, ועל סמלים שהמפגש אתם מאפשר התפתחות. האלכימיה נחשבה גם היא לתורה נסתרת. לאוקולטיסטים דברים משותפים עם ספיריטיסטים, תיאוסופים ואנתרופוסופים.
איד – מונח של פרויד, שמתייחס ליצרים ולדחפים של האדם.
אסכטולוגיה – אחרית הימים. קץ הימים שהוא קץ הפלאות, גאולה עתידית משיחית, שתבוא אחרי יום הדין.
אפוקליפסה – סוג של ספרות דתית קדומה, שעיקרה גילוי רזים, סודות שמימיים של מעשה בראשית והנהגת העולם. כמו כן ידע על אחרית הימים, מלכות משיח וחיי הנשמות. האפוקליפסה כוללת גם את תיאור יום הדין, שהוא יום פורענות קוסמי, לקראת הגאולה. בדרך כלל מתייחסים במונח אפוקליפסה לפורענות יום הדין.
אקסיס מונדי – רעיון מיתולוגי של מוט שהוא ציר העולם, שמחבר בין שאול, ארץ ושמים. מסמל את ציר התיווך והדיאלוג בין המודע והלא-מודע. פעמים רבות מקומו ב'טבור העולם', בנקודת המרכז המקודש, דהיינו, במרכז העצמי.
גנוסטיקה (גנוסיס) – תנועה דתית-מיסטית מהמאות הראשונות לספירה, שמתפתחת במצרים במקביל לנצרות ולאלכימיה. עיקרה השגת ידע רוחני סודי, שבאמצעותו מתגברת הנשמה על ישות החומר, שהיא שלילית במהותה ונבראה על ידי אלוהים רע (הדמיורג). המטרה היא להגיע להוויית הרוח האלוהית שמחוץ לעולם, כדי לגאול את 'האדם הפנימי'. בניגוד לאלכימיה, שמחייבת את החומר ומפיקה ממנו ומתוכו את העילאי שבאדם.
דקונסטרוקציה - עמדה חתרנית שמפרקת את מבני הדעות, העמדות והתאוריות ומטילה ספק ביכולתם לדעת את האמת.
היבריס – גאוות יתר של האדם, שהיא תחרות עם האלים, ולכן היא אסורה. מקור המושג במיתולוגיה היוונית.
חניכה – אינישיאציה. תהליך כניסה והצטרפות לשלב מפותח יותר או לארגון. תהליך מעברי וטקסי של התפתחות, באמצעות התנסות בתהליכים שנועדו לחשל ולפתח את הנפש.
טמנוס – מקום תחום היטב ומקודש, שמוקדש לריטואלים של מפגש האדם עם עצמו ועם אלוהיו. הטמנוס הוא המקום הפיזי שמאפשר את חוויית העצמי. חדר הטיפולים משמש כטמנוס.
טריקסטר – התחבולן הערמומי. הרמאי הקדוש. צלו ההכרחי של הרמס-מרקורי.
טרנסצנדנטי – כל מה שמעבר לתודעתנו וניסיוננו. בדרך כלל הכוונה למסתורי, לאלוהי ולנשגב.
מנדלה – דיאגרמה מקודשת שצורתה מעגל ומצולע, בדרך כלל בעלת ארבע או שמונה צלעות, או גם צלב או פרח. במרכזה נקודה שאוחזת יחד את הקווים שמחברים את ההיקף והמרכז. המנדלה מסמלת את הכוליות המאורגנת והשלמה של אחדות הניגודים, הן כתמונת היקום והן כתמונת הנפש. היא מסמלת את העצמי.
מיקרוקוסמוס – העולם הקטן, שהוא האדם. הכוונה היא שבאדם משתקף היקום כולו.
מקרוקוסמוס – העולם הגדול. הקוסמוס כולו.
נומינוזום - החוויה הישירה, המאיימת, המסתורית, המלאת סוד והוד, של הדבר כשלעצמו, המיוחסת לקדוש ולאלוהי.
פאלוצנטריות – עמדה גברית שמבוססת על עליונותו של הפאלוס בסמל להגמוניה פטריארכלית. כשהשיפוט הגברי הוא קנה המידה להערכה.
פרטיסיפסיון מיסטיק – Participasion mystic – השתתפות מיסטית. מונח שטבע האנתרופולוג לוי בריהל. הכוונה לתחושת הזהות-האחווה המשותפת הראשונית של נפש האדם עם העולם. מושג מקביל לאונוס מונדוס ואנימה מונדי.
תיקון – מונח קבלי שמתייחס לתיקון שבירת הכלים. התיקון מקביל לתהליך האינדיבידואציה של חבור הניגודים המפוצלים בנפש . התיקון, האינדיבידואציה והמימוש של העצמי עוסקים בתהליך של אינטגרציה והכלה בו זמנית של ניגודי הנפש.