הרצאת מבוא

הרצאה על טארוט – הבטים תאורטיים וטיפוליים -

"התבונן בי דומם ושאל את עצמך
אתה המכיר אותי – מי אני..."
(פרננדו פסואה. 1993: 69)

"יש בתוכנו משהו שאין לו שֵם,
והדבר הזה הוא מה שאנחנו" (סאראמגו. 2000:218)

לפני אחת הסדנאות חלמתי שבכל סט קלפים יש קלף אחד שהוא הבעיה ופתרונה. בחלום זו היתה תודעה חשובה. אחר כך חשבתי שלמעשה כל קלף הוא ביטוי של הבעיה ופתרונה. אפשר לראות בו את המקום בו אתה מצוי עכשיו, הקונפליקט, המבוי הסתום, אבל גם פתרונות אפשריים. למעשה כל קלף נועד להיות תשובה לבעיה שמוצגת בשאלה אל הקלף. הנסיון מראה שהקלף מראה או את המצב התקוע או את הפתרון, ולעתים את שניהם.
חלמתי חלום זה אחרי שכתבתי לעצמי שהאגדות הן תאור הבעיה של הנערה אבל גם תאור הדרך לפתרון הבעיה.

מה שעדיין אין לו שם מגיע אלינו דרך תמונות, דימויים, סמלים, ובחלומות שמכילים את כל אלה, ורק אחר כך כמלים שמעניקות שם. כזה הוא הטארוט. משהו שמלכתחילה הוא תמונות ואין לו שם והוא מה שאנחנו. אנחנו נתבונן בו דומם וכל אחד ישאל – מי אני?
לאחר שנים רבות בהם הייתי עסוקה בלימוד סמלי האלכימיה, ואחרי שסיימתי לכתוב את ספרי על מסע העצמי, שמבוסס על סמלי האלכימיה, גיליתי להפתעתי את הטארוט, שהוא כעין המשך מעשי ישומי של האלכימיה ובמובן הזה, במשך הזמן התברר לי, שגם הוא מתאר את המסע אל העצמי.
הטארוט מורכב משתי חפיסות קלפים שנקראות הארקנה הגדולה והקטנה, או הזוטרה. הביטוי 'ארקאנה', הארקאנה הגדולה והזוטרה, לקוח מעולמם של האלכימאים: ארקאן משמעו סודי, מוסתר ומוחבא, מסתורי ופלאי, אבל גם תיבה להחביא בה. פרושה גם שיקוי, תרופה וחומר פלאי שמאפשר את התהליך האלכימי בחומר ובנפש. ואם כך, המשמעות היא שחפיסת הקלפים היא תיבה שמוסתרים בה סודות מופלאים שיש בהם מרפא לנפש.

הארקנה גדולה – 22 קלפים. המערכת המרכזית העיקרית והעתיקה.
הארקנה הזוטרה – 56 קלפים. מורכבת מארבע סדרות , 1-10, 14 קלפים, ו - מלך מלכה אביר ועלם. הקלף הראשון הוא אס- העקרון-הסמל המרכזי של הסדרה. הוא הארכיטיפ המרכזי.
הסדרה של אדוארד וויט ופמלה קולמן, היא מראשית המאה העשרים: 1910. זו העדפה אישית שלי. כמו כימיה בין מטפל ומטופל. מצאתי אישור בספרה של סוזן-המאקר על עדיפותו של הטארוט הזה כמבטא נכון יותר את הסמבוליקה של הנפש.
אנחנו עוסקים כאן בשימוש בטארוט לא לניבוי עתיד ולא בקריאה מורכבת של רבוי קלפי, שבה היועץ מפרש לנועץ על העצמו אלא באפשרות ליעוץ עצמי, ושימוש בטרפיה. ובשיטה מינימליסטית תמציתית של קלף אחד. כשאדם מנהל דיאלוג עם עצמו באמצעות הקלף. [מעין דמיון פעיל או גשטלט] או בסיוע המטפל.
הטארוט הוא מערכת קלפים שהיא מערכת סמלים חיה שניתנת לפרושים שונים כמו האגדות והמיתוסים. באמצעות מערכת הקלפים, הנפש הקולקטיבית הכלל אנושית מספרת לנו על עצמה, על תהליכיה, על מצבי חיים, דילמות, פוטנציאלים, ויעדים של הנפש. אלו תמונות יסוד של מצבי חיים, שהם כמו אבני יסוד לנפש. כמו המיתוסים. ואמנם מיתוסים ואלים ממיתוסים שונים מצויים ברקע של התמונות. אלו אבני בנין כמו שהכימאים חיפשו ומצאו את אבני הבנין של היסודות הכימיים של הטבלה המחזורית, את אבני היסוד של הגנים, הד.נ.א. ויונג זיהה את את הארכיטיפים כאבני בנין לנפש. המקובלים דברו על 22 האותיות כאבני יסוד בהן נברא העולם, לכן אליפז הלוי, אלכימאי נוצרי ואיש טארוט, במאה ה -19 שילב את 22 האותיות העבריות בארקנה הגדולה. שהרי בריאת העולם מקבילה לבריאת התודעה-הנפש על ידי היכולת לדבר ולכתוב באותיות.
כל קלף הוא עצמו כתרכובת אלכימית של סמלים שיוצרת סמבוליקה יחודית לעצמה. לכל קלף משמעותו ומשמעותו ביחס למקומו בסדרה בתהליך הנפשי.
הטארוט הינו מערכת של חידות שהוצפנו עבורנו בקלפים, שהתחזו לקלפי משחק וניבוי, והתגלו כמסָרים של מודעוּת שמועברים אלינו מהעבר הרחוק של האנושות. הקלפים של הטארוט הם מערכת סמלים שנועדו לקשר אותנו עם הכוחות הסמויים בתוכנו שאנו זקוקים להם.
כשלמדתי את הטארוט גיליתי שהוא מתאר את מסע החיים כולו, וכולל גם את מסע הגבור וגם את מסע הגבורה. שמתייחסים לחצי הראשון של החיים, [בנית האגו והתודעה] בעוד המסע אל העצמי מתייחס בעיקרו לשלב ההמשכי של החצי השני של החיים. כמו שהמקובלים עסקו בצרופי אותיות, כאן יש צרופי סמלים שיוצרים תמונות סמליות חדשות. לכן ההכרות עם הטארוט, גם אם לא לומדים להשתמש בו באופן ישומי, מעניקה תובנות על מסע הנפש.
לדוגמה מוטיבים באוהבים – יציאה מגן עדן, מפגש עם הנחש - להכיר עצמנו כמו שאנחנו, בערום, מפגש גברי ונשי בנפש, הנישואים הקדושים באלכימיה, קופידון אל ההתאהבות והרמס האל שמחבר את הניגודים .
הקוסם = ארכיטיפ – שמאן, מורה דרך, מכשף-קוסם, להטוטן, האל הרמס. אופן העמידה, הצבעים, המוט, הפרחים, השלחן, החפצים על השלחן, המיקום שלו בראש הסדרה. המספר. משמעות האות א והמספר אחד. הלולאה המחזורית הכפולה, הנחש האורובורי, - משמעות חיובית ושלילית אפשרית. – מזמין אותנו לתהליך, להגשמת המימוש העצמי באמצעות ארבעת כלי הנפש שעל השלחן. אני עכשיו קצת כמו הקוסם, מזמינה אתכם להכנס להכרות עם סלי הטארוט, במודעות לא להראות קוסמת לא לפתות לקסמים קלים, אלא לכוון אל היסוד המופלא בנפש שמאפשר את השינויים בנפש.
השוטה - מעבר למספור. נמצא בכל. כמו באלכימיה -מרקורי-הארקן סובסטאנץ – נמצא בכל. מלווה אותנו בנפש כל הזמן.
בקלפי הטארוט מצאתי את הסמלים מהאלכימיה - את הגביע הקדוש, המיכל, את כנפיו של הרמס, את הנחש שסובב סביב המוט-הקדוקאוס של הרמס, את העיסוק בשיקוי הפלאי ואת הנישואים הקדושים ושאר סמלי האלכימיה.
מרקורי-הרמס – ארכיטיפ מרכזי באלכימיה, בנפש - התיפקוד הנפשי שמאפשר את התהליך הנפשי ודוחף אליו, נרמז בקלפים רבים, אבל בעיקר, לדעתי, מתגלם בקלפים של הקוסם, השוטה והתלוי, שהם ארכיטיפים חידתיים ומרתקים, שבהבנתם צפונה הבנת העמדה הנכונה כלפי תהליכי הנפש וכלפי הטארוט בכלל זה. כאילו הטארוט מצפין בתוכו, בקלפים המסוימים האלה, את עמדה שלו כלפי עצמו. אם נוכל לקבל את העמדה שהם מציעים נוכל להיות נשכרים מהמסע בתוככי העולם של הקלפים.
הקוסם שפורש את האפשרויות, השוטה שיוצא לדרך למרות הקשיים, התלוי שמחייב עמדת היפוך – הסתכלות אחרת הפוכה מהמקובל. הם הכרחיים למסע.
הסמלים שיש בו הם סמלים ארכיטיפיים, כלומר, שייכים לסמליות כלל אנושית, ללא מודע הקולקטיבי, הם נובעים מסימבוליקה קיימת מלכתחילה בנפש שנולדנו איתה. עם הפוטנציאל לסמליות כזו ואחרת. נמצא בט' סמלים מוכרים. למעשה יש כאן שילוב של סמלים ומיתוסים מהעולם הפאגני, מההנדואיזם, הטאואיזם, הטנטרה, הנצרות, האלכימיה, מיתולוגיה יוונית, והיהדות - בעיקר מהקבלה. נוצר כאן מה שמוכנה במדע הדתות – סינקריטיזם – שילוב דתות. שילוב סמבוליקה של דתות רבות שיוצרת קומבינציה, תצריף אלכימי חדש, שמתאים לכל אדם, תהיה דתו אשר תהיה.[קלף הכהנת הגדולה - איזיס, נביאה, שמאנית, מרים האלכימאית, מרים הנביאה, רות והתורה, סיבלות, הפיתיה בדלפי, הקטה ] או [קלף המרכבה – אלפטון על המרכבה והסוסים, מעשה מרכבה היהודי, הלינגם והיוני, הספינקסים, השחור והלבן השרויים זה בזה כמו ביין והיאנג ] כמו סמלי האלכימיה, זה מאשר את התפיסה של יונג על לא מודע קולקטיבי. הנכון הוא שכל קלף גם מאפשר גם לראות דרכו את היחס בין התודעה והלא מודע. בין האגו לבין חומרי היסוד הלא-מודעים או המודעים. מה הדמות האנושית עושה ביחס לחומרים הבאים מהמעמקים – המים, השמים, האש, היצרים, החיות, הטבע, ההשראה, המיסטיקה, וכן ביחס לזולת. -עמדה של מופנמות, מוחצנות, פסיביות, הרהור, הוצאה לפועל, אקטיביות, דיאלוג וכו.
בארקנה הזוטרה בעיצוב של וויט-קולמן – רק בתחילת המאה העשרים, הוספו להם תמונות, שהופכות כל קלף לדרמה הארקנה הזוטרה קלה יחסית לפרשנות עצמית, היא מוסיפה מרחב גדול של מצבים אנושיים, במיוחד מצבים בין אישיים שאינם מצויים בארקנה הגדולה. קלפי הארקנה הזוטרה ממעטים לעסוק בתהליך ההתפתחות הנפשית והרוחנית שבו עוסקת הארקנה הגדולה, אלא הם מתארים את האופן שבו האדם מסתייע בכלים הנפשיים שעומדים לרשותו במצבים האנושיים המעשיים. וכך קלפי הארקנה הזוטרה משלימים ומעשירים את המערכת כולה.
הקלפים ריתקו אותי, אחרי התנסויות משמעותיות ביעוץ בטארוט, התחלתי ללמוד את הקלפים. קראתי בספרים והתבוננתי בתמונות, וראיתי שאני מוצפת בפרטי פרטים ואפשרויות שונות ששיכות לכל קלף, כשיש וריאציות של פרושים שמשתנים מספר לספר. ככל שהרביתי להשתמש בקלפים ראיתי שלכל ספר יש את נקודת המבט שלו ושום ספר לא נתן לי תשובה מלאה למשמעות הקלפים. הקושי לזכור את פרטי הקלפים והעובדה שבכל ספר יש וריאציה אחרת של הסבר, הביאו אותי לסכם לעצמי תמצית מגובשת ברורה לכל קלף. הרגשתי שההתקרבות לרוח הקלף מלאה וחוויתית יותר עבורי כשאני רושמת את משמעות כל קלף כאילו הקלף מספר לי על עצמו את משמעותו. את כלל המשמעויות הארכיטיפיות (הכלל אנושית), ששייכות לכל קלף, כפי שהתגבשה במשך השנים למערכת הטארוט.
במשך הזמן התחלתי להשתמש בהם לעצמי, כשאני שומרת את השימוש בעצת הקלפים למצבים מיוחדים, כדי לשמור על היחודיות של המפגש. במשך הזמן התחלתי להעזר בקלפים גם במפגשי פסיכוטרפיה והתרשמתי מכוחם המנחה והתרומה שלהם למטופלים בתהליך הטיפול. מתשובות המטופלים תרמו להבנות נוספות שלי לאיכויות שטמונות בקלפים. וראיתי שגם בהדרכת מטפלים ניתן להעזר בהתיעצות בטארוט.
אני מוצאת עצמי אומרת לעצמי – "עכשיו הספונטניות של השוטה יכולה לעזור לך לצאת לדרך", "עכשיו היי ככוהנת הגדולה ורק הקשיבי מבלי לפעול", "אל תחששי מהנפילה של מגדל השאיפות שלך, כי היא תסייע לך לבנות עמדה מתאימה יותר לקראת השלב הבא", "קבלי עכשיו את הבדידות כתקופה הכרחית להסתכלות פנימה כמו הנזיר", "עכשיו הזהרי מהסרטן שמושך למים מסוכנים כשאת מתמסרת יותר מדי לחוויות השראה הגבוהות", ועוד ועוד.

יש דרכים רבות לשימוש בקלפים. יש סוגי פתיחות שונות. מקובל שבאים אל המומחה, הנועץ מתבקש לבחור מספר קלפים כשהם הפוכים ולהניח אותם באופן משוים וכשהופכים אותם רואים מה נבחר. והפרשנות של היועץ היא לפי הקלפים במקומם המיוחד והיחס ביניהם. ראיתי שאין סיכוי שאי פעם אשתלט על זה, ומכיוון שהתנסיתי במפגשים עם חברה שמבינה עניין, בבחירת קלף אחד ויחיד כל פעם, ראיתי שזו הדרך המתאימה לי להגיע לאיזו שהיא יכולת להכיל ולהבין ולהשתמש בטארוט לעצמי. אין סכוי שאלמד את המערכות המורכבות.
בנוסף לכך לא אהבתי את ההסתייעות ביועץ חוץ שמקבל עמדת מומחה יודע נסתרות עבור הפונה, וגם לא את השימוש בטארוט לצרכי ניבוי עתידות כפי שהיה מקובל במאות הקודמות עד ימינו. השימוש בקלף אחד, עם כל המינימליות שבו, מאפשרת תימצות הנושא, ויכולת של הפונה בעצמו לקחת חלק מרכזי ועיקרי במפגש עם הקלף. המטרה שלנו בפסיכוטרפיה היא להשיב את האדם אל משאביו שלו, לשאול את עצמו ולדעת לקבל תשובות מעצמו וכמה שפחות מזולת יודע-כל. תפקיד הזולת-יועץ-מנחה לסייע בניהול הדיאלוג של הפונה הנועץ עם עצמו דרך הקלף, בהכרת המשמעויות המצויות בקלף שהנועץ לא הבחין בהם. הקלף הוא אפוא נקודת מוצא של דיאלוג טיפולי, מוליך לאסוציאציות ותובנות, ולמודעות עצמית.
כל קלף מתמקד אמנם במוטיב מרכזי, אבל בכל קלף יש גם אלמנטים וסמלים רבים נוספים שיוצרים תמונה מורכבת עד מאד. במובן הזה הטארוט מורכב ועשיר הרבה יותר מסדרות הקלפים הטיפוליים שמצוירים לצורך טיפולי היום.
למעשה הטארוט משמש כמו התמונות של הרורשך והט.א.ט שמשמשים לאיבחון. העקרון כאן הוא עקרון פשוט של השלכה-פרויקציה. אנחנו משליכים על העולם, על הזולת וכך גם על הטבע ועל התמונות של הקלפים את עולמנו הפנימי. בודליר – "העולם הוא יער של סמלים שמתבונן בנו במבטים חמים" . ההשלכה יכולה לאפשר לנו להכחיש את עצמנו – ולראות בזולת את הרע או הטוב המוכחש בנו. (זה לא אני אלא הוא. הוא המקנא, התוקפן, הרע, המפוחד, הנפלא, המוכשר, הנדיב וכו,) אבל המטרה של ההשלכה, לפי יונג היא שהיא מאפשרת לנו, להכיר את עצמנו, כשאנחנו מבינים שמה שאנחנו רואים בחוץ הוא מראה שמשקפת את עצמנו. יונג עצמו מזכיר את הטארוט פעם אחת בחטף בכתביו. כמה אדם אחד יכול להספיק בחייו? הוא השאיר לנו כמה דברים להמשיך אחריו.
יש גם טארוט יונגיאני, אני עצמי לא אוהבת אותו. זו המצאה עכשוית ולא יצירה קולקטיבית שהתהווה במשך אלפי שנים שיצרה עצמה מעצמה מתוך הלא-מודע הכלל אנושי. אמנם קניתי שני סוגי טארוט נוספים – ביניהם אלכימי ונעלמו מביתי באופן בלתי מוסבר... אמרתי לעצמי תפשת מרובה לא תפסת. שכנראה אין לי צורך בו. ברוח התובנה הסינכרונית שדברים מקריים אינם מקריים.
פרשנות יונגיאנית של הטארוט מתבססת על תפישת עולם לפיה הנפש אינה רק חלקיה אלא היא השלם הגדול מסכום חלקיו. שלם זה הוא העצמיות הכולית. העצמי מנחה את תהליכי הנפש ואת מסע הגבור, שהוא מסע בנית האגו, ואת המסע אל העצמי בכללותו. בחירת הקלף המקרית כביכול והמשמעות של כל תשובה בטארוט מבוססת על ההנחה שיש תכליתיות של חיי הנפש, שהיא בתשתית הטארוט ובתשתית תפיסת הנפש של יונג. התפיסה התכליתית רואה את עצמיות הנפש מכוונת ומופעלת לקראת תכלית של מימוש העצמי, איזון, ניגודים ולכידות.
בהתאם לתפיסת העצמי סדרת הקלפים של הארקנה הגדולה מאורגנת ברצף תהליכי לקראת מימוש והגשמה מירבית של העצמי. ושתי הארקנות יחד הן כעין מערכת עצמי קולקטיבי.
הארכיטיפים העיקריים שבעזרתם יונג מתאר את הנפש משתקפים בטארוט: הגברי, הנשי, האנימוס, האנימה, האגו, העצמי, האב, האם, האינדבידואציה, דחף אינדבידואציה, ציר אגו-עצמי, הצל, הפרסונה, העלם נצחי, העלמה-פואלה, הטריקסטר.
שלושה עקרונות היסוד של האלכימיה הם גם עקרונות הטארוט :
1.להפוך את חומר הנפש הראשוני הבלתי מפותח למפותח ונעלה
2.החיים הם שינוי מתמיד והתפתחות, והשינוי כרוך במוות של הישן כדי להפיק ממנו את החדש. זה עקרון המוות והתחיה.
3.המגמה היא להגיע לאיזון, וויסות ומינון נכון של החומרים וכך לאחד ולחבר בין הניגודים.
אלה עקרונות היסוד של תורת הנפש של יונג.
למרות שיש בטארוט איזכור של דמויות מיתיות וסמלים מוכרים מתרבויות שונות, רובו של הטארוט אינו ממש מקביל למיתוסים הקיימים, ויש בו ארכטיפים בלתי מוכרים, צרופים חדשים יחודיים, שאינם מתוארים בתאוריה היונגיאנית. אפשר לומר שהטארוט משלים את המיתוסים והאגדות, ומוסיף איפיונים של מצבי קיום שיחודיים באיפיונם לטארוט: כמו קלפי המתינות-המיזוג, העוצמה, הכוכב, הירח, השמש, התלוי, העולם. להכיר אותם פרושו לאפשר להם להצטרף לרפרטואר המודע שלנו של כוחות הנפש.
היחס לטארוט הוא למעשה כמו לחלום – מה הוא רוצה לומר לי, מה הוא אומר לי שלא ידעתי, איך התשובה שנובעת מהטארוט היא תיקון-קיזוז-פיצוי לעמדה המודעת, מביאה לידיעתי מה שלא ידעתי. האם הוא מדגיש ומאשר את עמדתי שאני כבר מכירה ומציב לי מראה כדי להראות לי אפוא אני תקועה, כמו שיונג אומר שחלום הוא כמו בדיקת מעבדה, או גם מראה לי אופציות נוספות שאני לא יודעת לזהות אבל הן נובעות מתמונת הקלף כחלום.
החלום כמו הטארוט לא אומר לי מה הפתרון לדילמה שלי אלא מראה לי נכון יותר את התמונה של המציאות הפנימית והחיצונית שלי כדי שאוכל להחליט נכון יותר. הט' לעולם לא אומר תשובה של כן או לא ובכלל לא אומר מה עתיד להיות. כי הכל צפוי והרשות נתונה.
התשובה היא ביחס לשאלה. מה שרואים בקלף הוא תלוי בשאלה ששאלנו ברגע נתון. לכן התשובה שונה מאדם לאדם ואותו אדם עשוי לראות באותו קלף תשובות שונות ומשמעויות שונות. בזמן אחר ולפי השאלה הנשאלת.
היצוגים הסמליים בטארוט, שכוללים דמויות אנוש, יצוגים של יסודות – כמו מים, אש, יצריות, חיות, גרמי שמים, מזלות, מספרים, צבעים – נועדו לפתוח את נפש השואל אל הכוח הדינמי האנרגטי של הסמלים, אל הכוח החוויתי של הסמלים והתמונות, כוח טרום מילולי שכוחו גדול מכוח המלים. אין קלף חשוב ממשנהו. כל קלף נכון לרגע המסוים שלו. הקלפים הנבחרים פורשים את הפוטנציאלים והכוחות העכשויים בנפש. כלומר, את הארכיטיפים הפועלים ברגע של השאלה, בחיי השואל. ושקשורים לתוכן השאלה, והקלפים מראים את האופן שהם פועלים בנפש היחיד; או כשיקוף מצב, או כאופציה אפשרית, כהצעה חיובית או כאזהרה.
אמנם הפרשנות של הטארוט מתייחסת לסדר הקלפים כתהליך שבו לכל קלף מקומו המסוים בתהליך שבו נעים לקראת מצב מפותח יותר, אבל בקריאת הקלף נכון יהיה להתייחס למיקומו בסדרה כהתייחסות משנית. שהרי גם תהליכים שמתקיימים בנפש לא ממש מתקיימים באופן ליניארי-קוי אלא תמיד גם שלבים קודמים ממשיכים, במידה זו או אחרת, להתקיים בתוכנו. אני מציעה לראות את תנועת הנפש לא רק כקו ליניארי אלא גם כמניפה של אפשרויות שנפתחת ונסגרת ושבה ונפתחת, כמו מניפת הקלפים שאנחנו פורשים לפני שליפת הקלף.

טקס השאלה – מאפשר ריכוז פנימי, מירכוז עם עצמנו, והווצרות שדה אנרגטי ביננו לטארוט, או במלים אחרות, מרחב מעברי ושדה טרנספרנסיאלי, אשר מאפשר לטארוט להענות לנו ומאפשר לנו לחוות את המפגש הדיאלוגי עם הטארוט, כמפגש של העצמי של היחיד עם העצמי הגדול באמבט האלכימי המשותף.
הטריפה של השואל בקלפים בזמן שמתרכזים בשאלה היא כעין קבלת אחריות של השואל לתהליך, וכעין הצהרה עצמית של מוכנות להקשיב למשמעויות שעולות מתמונת הקלף שתעלה, משמעויות שהן הנחיה עצמית מנפשו שלו.
השאלה כלפי הקלף אינה מה יהיה בעתיד, ולא שאלה שדורשת תשובה דיכטומית של כן-או-לא, אלא מהי העמדה הנכונה להתייחס כלפי נושא, מוטיב, דילמה או תחום מסוים בחיי השואל. השאלה מחייבת את האדם להתמקד ולזהות את הדילמה שבה הוא נתון .
לכל קלף כתצריף של סמלים יש משמעויות שנובעות זו מזו, כמו במטפורה של בורחס של 'גן השבילים המתפצלים' - לעתים מנוגדות, ובדרך כלל משלימות זו את זו, כמו סמל שהוא הרה משמעויות. מה שאדם רואה בקלף – מתייחס קודם כל למשמעות שנובעת מהלא-מודע האישי שלו, מהתנסויות שלו בחייו, שמושלכים על תמונת הקלף, ברקע יש משמעויות ארכיטיפליות, כלל אנושיות.
תמיד יש משמעות חיובית אבל יכולה גם להיות משמעות שלילית. כמו בפרוש סמל בחלום. למשל חלום ריחוף – חיובי למי שלא מעז להמריא או שלילי למי שכל הזמן מרחף ולא מתיחס למציאות.
למשל הנזיר – יכול לסמן שרצויה עכשיו תקופת הפנמה והסתכלות פנימה בהתבודדות, אבל גם יכולה לסמן בדידות מופרזת, התנכרות לזולת, עיסוק יתר נרציסטי בהגיגים אישיים ופילוספיים ושכחת החיים המציאותיים.
השטן- יכול להיות חיובי למי שמתעלם מהיצרים והגיע הזמן לפגוש אותם גם אם הם נחווים כשטניים ולכן מפחידים כל כך בעיניו, או שלילי למי שהקלף מראה לו שהוא נשלט יותר מדי על ידי יצרים.
[הידע של המטפל על המטופל ועל המשמעויות האפשריות הטמונות בכל קלף מאפשר לו לפתח שיחה עם המטופל, ולבדוק איתו:
- מה תשובת הקלף חידשה לו. האם היה מודע קודם לכן לתכנים שעלו או לא. מה התחדד בתשובה הזאת.
- האם התשובה רק אישרה לו מה שכבר ידע, או אישרה תוך מתן חיזוק ותוקף.]
- אל מה בקלף הוא לא התייחס ולא לקח בחשבון, והאם הוא מודע לאפשרויות נוספות שטמונות בקלף ובנפשו.
- האם הקלף ביטא עבורו את המצוי או הרצוי, או את מה שהוא חושש מפניו.
כמו כן המטפל יכול לספר למטופל מיתוסים או אגדות שקשורים ברקע תמונת הקלף ומכאן להעשיר את משמעות התמונה. המטפל יכול לעודד את המטופל לראות איזה דרכים אלטרנטיביות יש לו להתמודד עם בעיתו המוצגת בקלף.
למעשה תשובת הקלף הופכת נקודת מוצא לשיחה טיפולית. לעתים התגובה לקלף היא נקודת מוצא לתכנים חדשים בטפול. המתייעץ בטארוט יכול אינטואיטיבית להגיב לתמונה ולראות בה תשובה כלשהי, מבלי לדעת מלכתחילה מה משמעות הקלף. אולם המטפל, או המייעץ, חייב להיות בעל ידע מלא, ועם אחריות למשמעויות שהוא מצביע עליהן. המטפל שיכול לזהות אל מה הקלף מגיב בנפש המטופל, יכול לשמש כמורה דרך יותר ממומחה לטארוט שאין לו שום הכרות עם הנועץ בו ואינו מתשאל אותו. המטפל האחראי אינו מופיע כקוסם יודע-כל שמופיע כיודע המוחלט של התשובה הנכונה למטופל. ההיפך, המטפל המיומן מנהל דיאלוג עם המטופל ומתשאל אותו כדי שהמטופל יעשה את הדרך בעצמו. לא תמיד יש להוסיף ולומר למטופל מה האפשרויות הנוספות.
מתאימים כאן דבריו של יונג לייעוץ באי-צ'ינג: מגמת ההתיעצות היא להסב את תשומת לבנו לכוחות שאנחנו זקוקים להם כדי שימלאו את תפקידם בחיינו בזמן הנתון של השאלה. וכשאדם טוען שהתשובה לא מתאימה לו, יתכן שאינו מבין מה שהקלף בא להסב את תשומת לבו אליו.

הטארוט מבוסס על שני עקרונות: הפסיכולוגי והסינכרוני.
לפי העקרון הרציונלי-הפסיכולוגי, כל תשובה שיש לנו מהטארוט היא השלכה של עולמנו הלא-מודע אל קלף הטארוט, כך שהקלף הוא כעין מראה עצמית מעמיקה ראות, שבאמצעותה אנחנו משוחחים עם הלא=מודע ועם עצמנו הפנימי ביותר שמנחה אותנו.
לפי העקרון האירציונלי - הפאראפסיכולוגי, הסינכרוני, הקלף שנבחר מתוך הקלפים ההפוכים הגיע אלינו לא במקרה, והוא מתאים לנו ברגע זה, כי קיים קשר סמוי בין העולם הפנימי והחיצוני, שמאפשר שהקלף המתאים ייבחר באותו רגע. [על כך ראו בפרק על סינכרוניות]
הסינכרוניות היא צרופי מקרים, בהתרחשות בו זמנית של ארועים בעלי תוכן דומה, מבלי שיהיה קשר רציונלי-סיבתי ביניהם. למשל, כשאדם חולם על מישהו מהעבר הרחוק של חייו שבמשך שנים לא חשב עליו ולא ראה אותו, ולמחרת הוא פוגש בו במקרה גמור ברחוב, או שאותו אדם מטלפן אליו. הסינכרוניות כוללת את ארועי הטלפתיה. בסינכרוניות הקשר בין הארועים אינו סיבתי אלא נסיבתי. כלומר ההתרחשות היא בו בזמן.
נוכל לזהות תופעה זו, כשלעתים קרובות אנחנו מוצאים בספר שנפתח באקראי התיחסות לנושא שמעסיק אותנו. ככותבת על נושאים שונים אני נתקלת ללא הרף בתופעה הזו, וההרגשה היא שהחומרים מגישים עצמם לקראתי כשאני מוכנה לקבל אותם. יש הנוהגים לפתוח באקראי את התנ"ך או את ספר הזוהר למטרה זו.
בסין העתיקה, כבר לפני ארבעת אלפים שנה, השתמשו לשם כך ב'ספר התמורות', האי-צ'ינג, והוא בנוי מ -64 דגמים (הקסגרמים) צורניים שבהם טמונות תשובות אפשריות לשאלות. האדם המתייעץ באי צ'ינג מפנה שאלה אל ספר עתיק, שהוא כעין אורקל. לפי זריקת מקלות באופן מסוים נקבעת התשובה שיקבל מבין 64 התשובות. האי-צ'ינג מבוסס על העקרון הסינכרוני. אפשר לומר שהטארוט הוא ספר התמורות המערבי. במקום תשובה באחד מדפי הספר מקבלים בטארוט תשובה בקלף.
השאלה שהאדם מתכוון אליה מתקיימת בו זמנית עם פרישת הקלפים ובחירת הקלף. השאלה שאדם שואל היא לא הסיבה שקלף מסוים יהיה התשובה. אין היא משפיעה על בחירת הקלף ועל התשובה הנובעת ממנה, אלא שתיהן נובעות מעקרון אחד של תהליכים מקבילים סינכרוניים בעולם.
הסינכרוניות היא מקריות לא מקרית ויש לה משמעות. נוצר קשר משמעותי בין השאלה והתשובה. העובדה שאדם בחר קלף מסוים ברגע ששאל שאלה מסוימת הופכת את הקלף לתשובתו.
השילוב המשלים בין העקרון הפסיכולוגי והסינכרוני מאפיין את החשיבה היונגיאנית שמקבלת את הרציונלי ביחד עם האירציונלי ויחד עם הסינכרוני-הפארפסיכולוגי-והמיסטי.
החשיבה האירציונלית היא החשיבה או החוויה הקיומית שבה הכל יכול להתחבר ומתקשר. הלא-מודע שחווה את העולם הפנימי והחיצוני כעולם מחובר אחד,[ שחיה את ההשלכות כמציאות ולא כהשלכות של פנימיות הנפש].
החשיבה הרציונלית היא החשיבה המודעת שמפרידה ביננו לעולם, שחושבת בסמלים וגם מפרשת את משמעות הסמלים ומכירה דרכם את ההשלכה שלנו את עצמנו על העולם.
מתאימים כאן דבריו של האנתרופולוג וחוקר התרבות לוי-שטראוס על החשיבה המיתית והמדעית שאומר שאין מדובר בשני שלבים, או בשתי דרגות של התפתחות הידע, שכן שתי הדרכים תקפות באותה מידה.

השילוב בטארוט בין שני ההבטים המנוגדים האלה הוא עצמו מבטא את אחדות הניגודים בנפש שפועלים בהשלמה קומפלמנטרית, כמו החלקיקים והגלים בפיזיקה המודרנית, כמו היין והיאנג בטאואיזם במזרח הרחוק. זה היעד של החפוש האלכימי, של הפסיכוטרפיה, של תהליכי הגשמת העצמי וגם של הטארוט עצמו.
השילוב בין שתי סוגי חשיבה מנוגדים אלה מגלה כי אינם אלא פנים וחוץ של אותו דבר. כמו צורה והרקע, אותיות והרקע הלבן שהן נכתבות עליו – בלי הרקע אין צורה. בלי הדף אין כתב.

חשוב לציין שהחשיבה הסינכרונית אינה חשיבה מאגית. חשיבה מאגית טוענת לקשר סיבתי בין מעשה-מחשבה-רצון לבין תוצאה. ואילו החשיבה הסינכרונית מכירה בכך שתופעות שונות מתרחשות בו בזמן, אולם הן אינן משפיעות זו על זו. השאלה שנשאלת לא גורמת באופן מאגי שקלף מסוים יבָחר, והקלפים לא משפיעים באופן מאגי על עתידנו. השפעת התשאול בטארוט עלינו היא לא השפעה מאגית אלא השפעה פסיכולוגית על המודעות העצמית שלנו.

אחד מהבטיו של ארכיטיפ העצמי הוא היותו ארכיטיפ של משמעות, והוא שמארגן הופעתם יחד של ארועים בעלי משמעות, ויוצר את ההתרחשות הסינכרונית. ישנו אפוא שדה משותף של גורם נפשי-ארכיטיפלי שמוציא מספר ארועים לאור בזמן מסוים כדי להביא מוטיב-נושא-תוכן מסוים לתודעתנו.
אין פרוש הדבר ש'הכל קשור', אלא שקשרים מסוימים נוצרים ומתגלים ברגע מסוים ויש לזה משמעות.

אנחנו, בני העולם המערבי, שהתפצלנו מהאחדות הקדומה, וחיינו ממוקדים בארגון התודעתי המדעי רציונלי, וכבר התאכזבנו ממנו, שבים ונמשכים לארגון הקדום הסינכרוני שעדיין קיים בנפשנו באזור הדמדומים שבין המודע והלא-מודע.
כאשר אנחנו נעזרים בטארוט כיום ליעוץ, אנחנו נענים לארגון המיתי-הסינכרוני-הראשוני שבנפשנו, מאפשרים לחומרי הנפש להופיע בו בזמן שיש לנו שאלה אליהם, ואז לחוות את עצמנו דרך סמלי הטארוט, ולאחר מכן, אנחנו שבים אל הארגון התודעתי שמאפשר לנו לראות את המשמעות ההשלכתית ולפרש את הסמלים. זו תנועה פנימית של רצוא ושוב
בכולנו יש חשיבה תת קרקעית אי רציונלית, סינכרונית. ואם כך, לפחות שנשתמש בה באופן מושכל שתשרת אותנו.
. יונג אומר שהמלאות האירציונלית של החיים לימדה אותו לא להתעלם אף פעם ממשהו שנוגד לתאוריה שלנו.
מעצם העובדה שנבחר קלף שכל כך מתאים להתייחס לדילמה העכשוית, אנחנו חשים את צרוף המקרים כמשמעותי – וכך מוענקת לנו תחושה של השגחה אישית שמלווה אותנו. בכל אדם, והרציונלי ביותר, ישנו רובד פנימי, גם אם נסתר מאד, שמתגעגע לתחושת חבור מיסטית כזו עם עצמו, עם היקום ועם הגורל החובק אותנו.

יונג נשאל על השימוש באי צ'ינג, הוא כתב מבוא לתרגום האי צ'ינג לגרמנית. יונג כותב שהאי צ'ינג מתעקש שהאדם יגיע דרכו למודעות עצמית והוא נועד למי שיש לו ענין במודעות עצמית ולא לספקנים רציונליים בלתי בשלים, כי במפגש עם הלא מודע אנו פוגשים בדברים מוזרים מהם הרציונליסט יסוג בבהלה. מכל מקום אי אפשר להתעלם מספר שהוערך על ידי לאו טסה וקונפוציוס. והוא מוסיף ואמר שרק כעת, בשנות השמונים שלו יש לו ודאות לתת אישור לספר כזה, בגיל שבו הוא מעריך את חכמת הדורות יותר מאשר את הפילוסופיה המערבית. הוא אומר: "כל מוח נבון יכול לטעון שאני השלכתי את התכנים הסוביקטיביים שלי לסימבולים של הההקסגרם. זו לא סתירה כלל! ההפך. אם כך, האי צינג יעיל בהביאו את מחשבותינו לתודעה, דרך השלכה לסימבולים שלו! האי צינג לא מציע עצמו עם הוכחות ותוצאות. לא קל לגשת אליו. כמו חלק מהטבע הוא ממתין שיתגלה. אין הוא מציע עובדות או כוח. לאוהבי חכמה וידיעה עצמית הוא הספר!" יונג מאחל שהספר יגיע לעולם למען אלה שיפיקו את משמעותו:225-244 ) 1958(Jung, .

המעניין הוא שבטארוט מתוארים סמלי מסע הגבור אבל קלפים רבים בארקנה הגדולה עוסקים דווקא במסע הגיבורה ומביאים את תהליכי הנפש דרך דמות נשית. כך שאפשר לראות בו את מסע הגבור שמתמודד עם ההבטים הגבריים והנשיים בנפשו ואפשר לראות בו את מסע הגיבורה שמתמודדת עם ההבטים הגבריים והנשיים שלה.
החתרנות של האלכימיה והטארוט היא בהענקת חשיבות לנשיות ולהתפתחות הנפשית.[הם מגלמים את קלף התלוי] הנצרות שללה כל עבודה אינדבידואלית וחיפוש עצמי. כי ישו כבר בא והגאולה כבר הגיעה והכומר נותן מחילה. הנצרות ראתה כל עבודה עצמית אינדבידואלית כמסכנת את שליטתה בנפש היחיד.
לכן הנצרות כינתה את הט' קלפי השטן. באמת יש שם קלף אחד של השטן. אלא מה, הנצרות עצמה האמינה בשטן. גם האלכימיה וגם בט' יש ריבוי של דמויות בעירום, רחמנא ליצלן איך הנצרות יכלה לקבל את זה. כמובן שהמשמעות היא לא ערום מיני לעצמו אלא עירום הנפש שמכירה עצמה ללא כסות העמדת פנים.
האלכימיה והטארוט בטאו את התכנים שהנצרות הדחיקה ושהנפש זקוקה להם למען שלמותה, כשגם האלכימיה וגם הטארוט מסתירים אותם בתמונות מסתוריות.
כבר באלכימיה הופתעתי לראות את המקום המכובד שניתן לנשים, את תמונות הנשים הרבות שמצוירות במרכז התהליך האלכימי, מזוהות עם עץ החיים האלכימי, עם התהליך עצמו, היחס למרים האלכימאית, ההיבריאה, העבריה, היהודיה, הנביאה, - בניגוד להדרת-הדחקת-בזיוי הנשים בתרבות הנוצרית-יהודית ובתודעה הקולקטיבית בארופה בכלל, - שרפת המכשפות – הפחד מהכוח הנשי האינטואיטיבי ומהקשר של הנשים ללא מודע ולכוחות המיסטיים. כפי שאמרנו, האלכימיה וכמותה הט' הן תרבות חתרנית שמבטאת את הלא מודע המודחק של הנצרות. בטארוט מקום יחודי, קדם-פמיניסטי משמעותי מאד של מסע הגיבורה, העקרון הנשי והאשה בכלל. באלכימיה ובטארוט נראה את השבת המודחק הנשי. הטארוט אף מרחיק לכת. הקלפים הראשונים וקלף האחרון הם נשיים. נראה שבימינו לא רק הגבר צריך לגאול את הנשי אלא גם האשה צריכה לגאול את נשיותה. והתרבות כולה זקוקה לגאול את הנשי ולהשיב אותה מקיום של האחר המודח-המזולזל אל מקומו המכובד .
*

אסיים בשני קטעי שיר שלי:

הלא חיינו כערימת קלפים
נפזרת לרצפה.
בה משתקפים הכוכבים
ובחלון פני אלוהים

זה לא השוטה שעומד על סף
התהום. זו אני ש(לא)
נושאת תרמיל
שיש בו רק מה שנחוץ
כדי ללכת בעקבות קריאת צפור
התלויה באויר כחידה


חומר נוסף לקריאה – חוט אריאדנה של משמעות.(על חלומות טלפתיים בטפול) - מאמר שלי בשיחות. כ"א 1. עמ' 127-134.מופיע גם באתר.
ספרי 'מסע אל העצמי, על הרמס, ארכיטיפ התקשורת-תמסורת-הקשרים-החיבורים פרק יא עמ' 244.