שירי חלום

מתוך הספר 'בקר אפריל':

מה טעם

מה טעם באתַ בחלום, לומר דברים
(שאני יודעת מכבר) על
הנברא ברכוז הקשב
ותבונת העין המפנה עצמה

ואני מנסה לחמוד גפן לראות עצי שקד
מאושרים בלי סבה

בשפה חסכונית מנסה
לקַבֵעַ עולם לפרוס
את האויר
להבנות דקות

להמיר עשבים
בכרח
אינסופי



להשכין צמיחה

את חולמת אותי דרכך כאילו בהסח הדעת
מצמיחה ענבים כמו
שמכונים מקל למרכז האדמה
מפאת הצפוי חולמת
עץ אלכימי

בזהירות את אומרת דברים שלא לפגוע
כך וכך שנים עברו, עכשיו
עץ מטפס אל קו הרכס
להתגלות לעצמו
פעמים (אין ספק) הוא מבשר
צפור מפנימיותו
להשכין בה צמיחה שכבר רוצה
להיפרד ( הפרדה, אמרנו,
גם היא מעשה מקודש)

שיח

והיה לי שיח עם
האיש הנסתר
בא מן הקיר
בגינונים של מלך
נכנס לתמונת החלום באצבעות רוזמרין
המנגנות אותו אלי
לינוק כח אויר מרוכז


מתוך 'האדום של הלבן':

דברים רבים

גם אני ראיתי חלומות.
חלומותי נדדו
מתוך שנת המתים
ומכוח אהבתם.

מן האדמה הרטבה עלו נתזים
ניחוחות ערים, ישויות זרחו
התמזגו בערפילים.
מעבר לזה נוצרו מנטרות של אור

וגם דברים רבים שסרבתי לראות.
צפור אחת משכה על עיניה
ערפל מתוך מקורה, ואזלו ידי,
ואלה הדברים אל תוך שנת נעטפו.

חלונות

יותר מדי נסגרתי אל גן-נהר
שם נחלמתי
(עקבות סינורו עצָמַי)
רמזי מקום
שם את החפש קנה מלאך עולמים

חלום חלום מוליד אותי
קורע חלונות אש

עכשיו אקרע חלונות כי הרגשתי
חציי האחר כפל אותי סביבי
ועוד אחז כפות ידיו זו בזו
למדרגות עוד יאחזני
הד דמותו סביב
אשר נאצלנו מכסופים אחד

גוונים אישיים

חדרים שאוּלים. בלילה בועות אנשים נושמים מתאדים מן הקירות
נפלטים בלילה בתוך חדרים שאולים שפורסים את המרחב.

וחדרים שאוּלים בהם המתים מבקרים בחלומות
את אהוביהם המקשיבים ויש שלא. וחלומות
שאינם, לעולם, אינם שאולים.



מתוך הספר 'הרמס ושירים אחרים':

כן

בסבך מוחו מנקר עקשן צפורי
כאילו יוכל לתפור את העולם
בהכלבות חרוצות

אחר-כך יבקש רק זאת – לטבל
ולהימוג בַתכלת

מתבונן בפרפר המלבין את תנועתו
בגביע שן ארי נמלא לאטו
לקראת דבורה זהבנית מרפרפת

מחפש את החלום הגדול
אשר בו יואר חלומו

מונה את אישוני האור
בפרות חתול מנמנם


ויטה

את ואני חלמנו צפור
שנתפשה בשמלתי
ואת אמרת זו ויטה הקטנה

עטפנו אותה בניר ארז
ליד הצריף
ועץ הפלפלון

ספדנו לה כמו שסופדים לתם
ולנשיות שהשחתה
( זהר ירוק עלה מכנפיה)

בזכות ההומור המפויס שלך
לא היה הצער רב כצפוי
אחר-כך עלה טעם דם בַפה

מתוך הספר 'אשה – שירים ורישומים':

יְלָדוֹת
שְׁתֵּינוּ יְלָדוֹת קְטַנּוֹת מְשַׂחֲקוֹת בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית, בַּחֲלוֹם שֶׁל אֶרֶץ אַחֶרֶת,
לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלוֹת מַלְמָלָה, צַוְּארוֹנִים מְעֻמְלָנִים, סֶרֶט קְטִיפָה בַּשֵּׂעָר הָעַרְמוֹנִי הָאָרֹךְ,
אַתְּ בְּצַמּוֹת, אֲנִי בְּשֵׂעָר פָּזוּר, כְּמוֹ אַחְיוֹתֶיהָ שֶׁל עֲלִיסָה. עַכְשָׁו
מַבְחִינִים שֶׁלָּבַשְׁנוּ חֻלְצוֹת כֻּתְנָה מְכֻוָּצוֹת, מִכְנָסַיִם קְצָרִים, סַנְדָּלִים תַּנָּכִיִּים,

לוֹכְדוֹת בְּשֶׁבֶר זְכוּכִית פֵּרוּרִים שֶׁל אוֹר, זוֹחֲלוֹת לַמִּסְתּוֹר הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ בֵּין גֶּזַע עֵץ עָבוֹת
וְעַלְוָתוֹ הָרוֹכֶנֶת עָלֵינוּ סָבִיב כְּמוֹ אֹהֶל, זֶה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, רִצְפָּתוֹ עָפָר סָדוּק נְחִילֵי נְמָלִים,
קְלִפּוֹת עֵץ ,עַלְעָלִים נִרְקָבִים, נִיחוֹחַ נָדִיב שֶׁל גִּבְעוֹלִים נֵעוֹרִים מִתַּרְדֵּמַת הַלַּיְלָה,
רַחַשׁ מַמְטֵרוֹת קָצוּב מִפַּרְדֵּס סָמוּךְ, רֵיחַ קֵיצִי זָהֹב, רְסִיסֵי אוֹר מְהַבְהֲבִים
מִבַּעַד עַלְעֲלֵי מְאוּרַת הָעֵץ



סבא

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הוֹפִיעַ אֵלַי בַּחֲלוֹמִי
אַבָּא שֶׁלָּהּ
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵבִיא בְּשׂוֹרָה.

גֶּבֶר בְּעַמָּיו, עָנוּד חֲלִיפָה וַעֲנִיבָה.
כְּבָר שִׁשִּׁים שָׁנָה פָּנָיו מְמֻסְגָּרוֹת
עַל הַקִּיר מוּל מִטָּתָהּ.
פָּנָיו נוֹשְׂאוֹת רַכּוּת.
פָּנָיו נוֹשְׂאוֹת חֲנִינָה.

שִׁשִּׁים שָׁנָה הִיא מַמְצִיאָה אוֹתוֹ.
שִׁשִּׁים שָׁנָה דְּמוּתוֹ
צוֹמַחַת מִן הַקִּיר –
(אַבָּא שֶׁלָּהּ אֶת יְלָדֶיהָ
לֹא הִכִּיר).

מהספר 'עקבות':

פִּקָּדוֹן
כְּדָגִים שֶׁנִּמְלְטוּ מֵהַחַכָּה
מִפִּתְיוֹן הָאוֹר
חֲלוֹמוֹת אוֹבְדִים עִם יְקִיצָה
שָׁבִים אֶל יַם הַשִּׁכְחָה –
כִּיצוּרִים מְכֻנָּפִים מְרַחֲפִים סְבִיב גּוּפֵנוּ
כּוֹסְסִים בְּרַחַשׁ חֲלוֹם
בִּלְתִּי נִשְׁמָע
כּוֹרְכִים סְבִיב קַרְסֹל
אֲזִקֵּי אוֹהָבים נִבְגָּדים.
שׂוֹרְטִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ


מתוך 'קדיש לאבא':
אבא

חָלַמְתִּי שֶׁיָּרַדְתָּ אֶל שְׂפַת הַמַּיִם
לִמְצֹא אֶת הָאֶבֶן עָלֶיהָ
יֵחָקֵק שִׁמְךָ.

גּוּפְךָ הַכָּבֵד וְדִמְדּוּמֵי הַמָּוֶת עָצְרוּ בַּעַדְךָ.
שָׁקַעְתָּ בַּמַּיִם כְּמוֹ לִוְיָתָן
שֶׁנִּגְרַף לַחוֹף וְתַשּׁוּ כֹּחוֹתָיו.
הָיָה עָלַי לִמְשׁוֹת אוֹתְךָ.

אַחַר כָּךְ נִגְּשׁוּ אֵלֶיךָ יְלָדִים קְטַנִּים
בִּידֵיהֶם אֲבָנִים, סָפֵק חַלּוּקֵי נַחַל, סָפֵק חֲרָסִים.
הִבַּטְתָּ בָּהֶם כְּמוֹ עֵגֶל בּוֹהֶה.

כְּמוֹ תָּמִיד הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַשְׁגִּיחַ עָלֶיךָ –
יֶלֶד מְגֻדָּל, אוֹבֵד דֶּרֶךְ, תּוֹעֶה.

*
בַּחֲלוֹמִי הָיִיתָ צָעִיר.
בָּאתִי אֵלֶיךָ
לְבַקֵּשׁ שֶׁשּׁוּב נִהְיֶה יַחַד
בְּקַבָּלַת שַׁבָּת.
אֲבָל אָז חָזַרְתָּ לִהְיוֹת זָקֵן חוֹלֶה.
שָׁאַלְתִּי אִם מְטַפְּלִים בְּךָ כָּרָאוּי.
בְּוַדַּאי, עָנְתָה הָרוֹפְאָה, מֻפְתַּעַת
*
בַּחֲלוֹמִי נָסַעְנוּ יַחַד בְּאוֹטוֹבּוּס
הָיִיתִי נַעֲרָה
שָׂמַחְתִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לִי אַבָּא.

אָז הִבְחַנְתִּי שֶׁכְּבָר אֵינְךָ מִתְיַחֵס לְקִיּוּמִי.
עוֹד מְעַט תֵּרֵד מֵהָאוֹטוֹבּוּס
תֵּעָלֵם בַּחֲשֵׁכָה


מתוך 'שחרית':
תמיד בחלומות

לאהוב המת שדבר אליה בחלומה השיבה:
לא אתה הוא שאינך רואה, זו אני.

*

בלילה ארזתי. תמיד בחלומות
אורזים בבהילות, שוכחים
את הנחוץ. טרודים בטפל. חייבים
סוף סוף להגיע
אל מקום
בלתי ידוע
ובחלום כל זה הרה גורל
כאילו אי אפשר למצוא בין כתלי הבית
את העיקר

*

שוב פקד אותי חלום הנדודים.
מהלכת לבדי, פליטה ללא יעד נהיר
(סיר בשול בידי האחת, ילדה בידי האחרת)
האם לא אחדל מנדודי הזרים שמקיצים אותי
בתמהון?
כמו מי שמכחיש זכרון בדוי כדי להתגונן –
באפיקים, במדבר, במישור, בהר
מגיחה אל מגדל וחולמת
שאם המגדל אומר שהיא קיימת אז היא קיימת.
אם הוא אומר – היא יום יום.

מתוך ריסים:
כותבת שינה
אולי כמוני את
נודדת על קצות אצבעות.
כותבת שינה לפגוש תוּכּי חלומות.
להתכרבל בחיקו של דובי העולם.

ואפילו בחלום אזכור שאין נכנסים פעמים
ואפילו לא פעם אחת, לאותו נהר


ברוש

כך חלמתי
טקסט מלים
ממש כצורתו
ברוש-שיר:

עץ
ברוש
שעור
קומה

ולא ידעתי מי
ומה

מספר לי על
נזיר גלימתו
של הצנוע בעצים



הבל


ביקיצת חלום
הבל היה קין
קין ויתר על כתרו
הבל קם לתחיה
האנושות החלה מחדש
ויתרה על קנאה
ויתרה על רצח
על חטא.
ויתרה על מלכות
השוטים
צפור ירוקה

איש נמוך הלך לצידי בחום מזיע של ספטמבר,
גשם איטלקי המיס את עיניו, צפור ירוקה קרקרה מעל ראשו,
סוסים אדומים דהרו סביב. כל זה בחלום היה. תשמעי –
אמרתי - זה לא לענין, זה לא מהספור הזה.
לא - היא אמרה - את לא מבינה, אם לא אחלום אותו הוא לא יעמוד בזה.
פרידה מאמא

חלמתי שנפרדת מאתנו.
נפרדת מאתנו
אחד אחד
כפי שלא עשית
בבוא יומך.
נפרדת בלי מלים.
בכית מבלי
לבכות
הלכת לאיטך
כבדת הליכה.

הלכנו אל ביתך.
הבית היה ריק.
הכל כבר ניתן, חולק.
משום מה רציתי את מערכת הסָכ"וּם
אבל גם היא, כך מסתבר, כבר נלקחה.