שירי מקרא

רות נצר

מתוך 'אשה – שירים ורישומים' :


עִבּור

הרועה נושא השה על כתפו
הרועה מביא הבשורה

נכנס לחדרה של האשה –
חדרה נמלא אורה –

רחל, מרים, שרה, רבקה
רות, חנה, דינה, לאה

עבורן גברים יגולו
את אבן התבערה

ברחמן ינבע הזרע
ברחמן תזוע תמורה

על מצחן ינוח נזר דומיה




להיות רות

עיני הזכרון
מנגד

אל הרי
מואב

משם
מבואֵך -

להיות גֵרה
תחת שָמַי

להיות
מואביה

נלפתת
מרגלותי

להיות רות
רעוּת נפשי



שרה

למה צחקה שרה?
היא ידעה כמה קל לרמות את אברהם.
היא אמרה לו שהיא הרה.
והרי כבר עשרות שנים לא ראתה
מרִמון גופה את נזילת הדם
את הפריון הגרגרי
את רטיבות הבושה,
את גדש השַד המחזורי

שרה צחקה בקרבה
כשסִפרה לאברהם
שהרתה (לרוח הקדש)

*

ללא הרף אני משקרת
(שרה מהרהרת)
כדי לצלוח את הסערה
סותמת בקיר כל פרצה
מיפָּה משפצת
בוכה וצוחקת
קוראת למלאכים לבוא לסעודה
להשתתף בפדיון הבן
שאותו יקריב
בפולחן הבא




מתוך 'ריסים' :

גן העדן

מסתבר שכבר בגן העדן היו התרעות:
רטטים על-קוליים, קולות עטלפים,
פרכוסים שנבצרו משמועתנו.

כבר במעגל גן-עדן השלם מנשוא
היו סדקים מרושתים
שברים
שהתרחשו לבוא.

כבר אז החלו תנועות סמויות
הרהורי רוחות
רפרוף כנפיים
מקצב גלים
וצעדים

זה האל הנסתר
המהלך בגנו
לחפש את אדם יקירו.

- - - עכשיו
אדם הוא המחפש
את אלוהיו

בראשית

אני זוכרת
איך ריחפתַ
מעל פני המים

איך שוב
פיצלתַ
אותי
לשנים

חלקי הועף למעלה
חלקי האחר נכבש לַתהום

בתווך
בין מים עליונים
לתחתונים

הצבת אותי
בדמות אדם

הענקת לי
מלה


ברית

1.
בלילה הזה
לפני אלפי שנה
אברהם יצא מאהלו
אל מרחבי דממה.
נשא עיניו
ראה כוכבי שמים
קורנים כמרכבה.

הוא שמע –
אלוהים פיתה אותו.
כסה ממנו את העתיד לבוא.
עקד אותו בברית
בתרי לבו.


.2.
שוב אתאמן בהשלת וילון
לראות מלאכים
לשאתם על כתפַי.
אתאמן בלהזכיר לאלוהים
שהייתי בין הבתרים.
שהייתי המבול והוא הקשת.
הייתי אש
והוא הסנה.
.


סולם

אני זוכרת איך
שכבתי על גבי
על אדמה
פרושת גפים

רקיע מעלי
האבן הראשה
למראשותי -

סולם צִמח מטבורי
אל השמים

רסיסים
עלו
וירדו
והשקו את הגן




יעקב

בליל יבוק, האל נהיה לאיש,
נאבק ביעקב, חיפש את קרבתו,
נגע בו במקום
האינטימי ביותר –
בירכו.

אז נקרא שמו ישראל –

אחר כך, עוד בטרם יֵדע ישראל
את גורלו העקוב
של בנו החולמני,
האיש המסתורי
שוב הופיע בשדה
ופגש ביוסף, שאת אֶחַיו חיפש.

אז חזר האב להיות יעקב.
נקלף ממנו שמו האלוהי.



שאול המלך

אנחנו אוהבים את שאול
בגלל היסוסיו, בגלל ספקותיו, בגלל דכאונו,
בגלל אהבתו לדוד, שאהב את יונתן, שאהב את מיכל.
ואיש לא אהב את שאול,
את האיש הגבוה המתולתל
שהושאל למלוכה וכשל

אנחנו אוהבים את האיש
שאלוהים הכה ברוח רעה
ששאל באוב בחצות הלילה
שידע שהוא איש פשוט
ולא כרכר לפני אלוהיו
וכשהרשה לעצמו להפר את דבר אלוהים
זרקו אותו לפלשתים

אנחנו אוהבים את שאול
כי גם אנחנו שואלים
מדוע השאילו אותנו לעולם הזה
ובחרו בנו למלוכת הנפש
ואחר כך נזפו בנו
ולא הקשיבו לכאבנו
ועצבותנו, אנחנו אוהבים
את שאול ולא נחדל לשאול
למה דווקא זה שלא ביקש את המלוכה
למה דווקא זה שהכי קרוב ללבנו
הוקעה גופתו אל החומה


שמשון

כן, נקמתי בך
בהזדקנות פניך
שהיו מקור כוחך.

חצים שלחתי ביופיך.
הפלתי עליך את עמודַי.

וכשתשוב על ברכי
את ראשך להניח
שוב אגזוז את מחלפות
ראשך


יונה


כמה אכזרית היתה השלכתו
של יונה
אל מלתעות הים

יונה שהאמין
שנועד להיות מוקרב
על מזבח אשמתו הנצחית

כדי להציל את נינוה החטאה
שהעמידה פנים כאילו
שבה בתשובה

האל תבע שיאמין בו
דוקא ברגע הנטישה



אשת לוט

הכלל ברור –
להביט לאחור
אסור

אל זעם ההרס
אל לב המאפליה

בלב הפועם
הבוער הנורא.

הפחד מחלחל –
כי יקטלני
אליו אייחל



נָעֳמִי


1.

וָתֵהֹם כָּל הָעִיר
-הֲזֹאת נָעֳמִי?
זוֹ תְּהוֹם הוֹמָה
תְּהוֹם הַזִּכָּרוֹן

וַתֹּאמֶר לָהֶם נָעֳמִי -
כָּתוּב תְּהוֹמוֹת יְכַסְּיוּמוּ
יָרְדוּ בָּנַי לַמְּצוּלוֹת.

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי
עַכְשָו רֵיקָה
בִּטְנִי
מְצַפָּה לַגּוֹאֵל
שֶׁיּוּשַׁת בְּחֵיקִי


2.
זֶה גַּרְגֵּר
הַתְּבוּאָה.
וַתְּשִׁיתֵהוּ בְּחֵיק הָאֲדָמָה
וַיָּמָת שָׁם
וַיִּוָּלֵד שָׁם
בְּחֵיק רוּת
הִיא נָעֳמִי.



כמו רחל

כמו רחל
את יעקב
אני רוצה

שבע שנים
ועוד שבע
עברו בי
במרוצה

*
כמו יעקב אצלע
אברח אליך

ואף כי לא
תשאל לשמי
תגע בירכִי ---

*
כמו יונה
אברח ממךָ

ואפרפֵר
בכף ידךָ
כְּנלכָדָה

אברח מדין
אברח מרחמים
ללא סיבה