תגובות לספר

תגובות לספר השלם ושברו


רות יקרה

אני מרימה לכבוד אסופתך הכבירה ולכבודך גביע מלא על גדותיו במים חיים.
את מסאית בעלת עצמה רבה.

יעל מדיני

*
רות יקרה


קראתי בעיון רב את המבוא, והבוקר את הפרק על הלשון והסמל ביהדות. שוב היתה לי הרגשה שכתבת ספר שבו מתלכדים עולמות של ידע שעסקת בהם בספרי העיון הקודמים, עם תובנות של העיונים שלך בספרות לסוגיה, לאורך השנים.

אני מלאת הערכה ואף התפעלות מן הכושר שלך לנסח בבהירות דברים מוקשים - גם מחמת נגיעתם במה שבין הגלוי לנסתר, ותמיד לקשור אותם במובאות מתוך הספרות והאמנות לסוגיה, ולהביאם גם בהקשרם לתיאוריות בנות זמננו - בכמה וכמה תחומים. כך את מצליחה לקשר יפה, באופן מושך לב, בין הנושא שמשך אותך להפליג אל עומקו ומסתריו, לבין עולם הידע והדעת של קורא בר דעת בן זמננו.

כשאני קוראת בספריך, אני מוצאת את עצמי מנהלת איתך גם דו שיח. דבריך מעלים בי מחשבות, המתנסחות במשפט שהייתי רוצה לשלב, משמע - הם מעוררים בי תמיד היענות. והם נוגעים בנפשי.

כך גם האדם ב"עולם" - במציאות הנגלית. בהסתלקותו (כמו גם לפני בואו לעולם), ה"עולם" ממשיך להתקיים, אך לא עוד בנפשו ובמונחי חוויתה והתנסותה, לא עוד נגלה לנפשו ומוכל בה. בכל אופן לא בדרך שאנו, עמיתיו למסע החיים, מסוגלים להשיג בכלינו. וכך, לא רק העולם "מכיל את האדם באופן שהוא משתקף בנפשו", אלא דומה כי הנפש "מכילה" את העולם, באופן שהוא משתקף בה, ברוחה: העולם מוכל בנפש באופן השתקפותו בה. וזו, כך נראה לי, האמת הפסיכולוגית והאונטולוגית, אך אולי לאו דווקא הקיומית, המטריאלית הפנומנולוגית (דהיינו, ההיסטורית), או אפילו האמונית התיאולוגית - שהרי ליחיד אין שליטה ממשית על האופן שבו "העולם" מוכל בו.

בכל אופן, יישר כוח, תענוג לקרוא אותך ולהרחיב אופקים, ותיארה זאת יפה רות אלמוג בפסוק שעל גב הכריכה.

בהוקרה וברעות,

דינה קטן בן ציון


7.7.21

שלום רות.

כותבת כדי להודות לך על ספרך השלם ושברו. עיינתי בו לצורך סדרת ההרצאות בזום בסיפור פשוט, נהנתי והפקתי תועלת הן מן העיון בתורת יונג והנגשתו לאנשים כמוני שאינם באים מתחום לימודי הפסיכולוגיה, והן מן האופן שבו את מתבוננת במשולש קורא-מחבר-יצירה וגיבוריה.

ציינתי את דבריך ואת ספרך לפני המאזינים בבחינת 'האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם'. אם אני מבינה נכון משפט זה, הגאולה היא באפשרות להרחיב את הדעת, את המנעד של התבוננות ועיון בדברים, ואז בא שלום לעולם.

רבים כתבו על סיפור פשוט, אבל הניתוח היונגיאני שהצגת העניקו כלים לראות עוד, ובעיקר להעמיק את הדיאלוג האישי בין הקורא ליצירה, דבר שנמצא במרכז עבודתי. מכיון שדברייך ימשיכו ללות אותנו, ראיתי צורך להודות לך אישית.

בנוסף, אני מרגישה שיש לי חוב עדיין כלפיך, התייחסות לדברייך אודות הסיפור בחנותו של מר לובלין. בע"ה, זה יקרה בקרוב.

יום טוב, מיכל שיר-אל. עוגן. הקתדרה ללימוד עגנון