תערוכות

תערוכות ציור – 1985, 1987 (מלון השרון – דצמבר 1985 . בית עמנואל. רמת-גן – אפריל 1987).
תערוכות צילום – 1986, 1990 .(צוותא – אוקטובר 1986. קפה-גלריה פרוזה. דיזנגוף 1990)
תערוכות קבוצתיות : יד-לבנים רעננה (יוני 1989. אמני רעננה), היכל התרבות כפר-סבא (מאי 1990 .אמני השרון), מוזיאון הרצליה (יולי 1987. אמני השרון). בית ביאליק תל-אביב .מרס 2002 (נשים יוצרות). תערוכת אמנים במדרש יוצר 'אלול' (משכנות אמנים הרצליה. אפריל 2003. 2005)

  למדתי ציור אצל הציירים יוסף לובן ושלמה שוורץ.  למדתי פיסול אצל הפסלת בלה קול.על תערוכת הציור הראשונה (דצמבר 1985) כתבתי:הציור המופשט הוא בשבילי דרמה של התרחשויות. דו-שיח בין צבע וצורה ששואפים להתקיים זה בתוך זה בדינמיות, בריתמוס ושווי משקל. ציורים אלה הם תהליך של התהוות והשתנות מתמדת.הביטוי הציורים אלה מנסה להגיע מן הריבוי אל האחדות ואל הגוף התמציתי ולבטא את התנוע עצמה. בקורת על תערוכת הציור הראשונה. צומת השרון. 13.12.1985. עפרה פולק  ציוריה של נצר אחידים בגודלם, (70/ 100) מצוירים בצבעי אקריליק דלילים ביד קלילה רבת תנועה. הקוים הבולטים בציוריה לקוחים ממילון דימויים פיסוליים. הצבע מדבר צורה וזו יוצרת בסיס לקו התוחם צורה פיסולית. הצבעים מתחלפים לעיתים שומרים על סולם גוונים מתחלפים. לעיתים שומרים על סולם גוונים פסטליים. לעתים יוצרים ניגודים חריפים. תחושת קלילות – הנחת המכחול ומריחת הצבעים – מטעה לרגע ונותנת תחושה של חוסר מקצועיות. אך במבט שני ממושך מצאתי בציוריה עומק והבנה. התוכן החבוי בהם מבוטא בצבע בקו ובצורות כתמיות. הציורים מדברים אלי בשפה לא "מובנת" אך ברורה.לדעתי צריכים ציוריה של נצר מרחב ביטוי גדול יותר. כך הם לחוצים בתוך הדף ונעצרים בצורה מלאכותית בתוך המסגרת הלבנה שאינה מוסיפה לציור ולא כלום.לאנשים האוהבים אמנות מופשטת הייתי ממליצה ללכת לראות תערוכה זו.  על תערוכת הציור השניה (מאי 1987) כתבתי: זהו ציור מופשט. ואולי אפשר לכנותו נוף פנימי. אלו יחסי גילוי והסתר בין משטחי צבע לבין קווי הרישום. זה היחס בין המסה לבין הקו התוחם, בין התפרצות לבין איפוק, בין שפה גלויה לבין שפה רומזת.האקספרסיה מבוטאת בצבע הרקע אך גם בכוח הרישום. והאיפוק – בהחרשת הצבע עד גווני לבן-אפור, ובהנמכת טון הקו עד כמעט העלמו. הציור הולך ושואף אל הגד מינימלי ותמציתי.